קיבוץ בית הערבה חרט על דגלו את הנצחת המורשת של בית הערבה ההיסטורית.
לקיבוץ בית הערבה חיבור ייחודי למורשת ההתיישבות והחקלאות בים המלח.
מידי שנה, הקיבוץ מקיים טקס זיכרון בקבר האחים, במקום בו הוקמה מצבה משותפת לחמשת הקברים שנותרו מאחור ביום הפינוי בפקודה.
20 במאי 1948
בעקבות הכרזת מדינת ישראל ופרוץ מלחמת-השחרור, בית הערבה ננטשת בפקודה.
בית הערבה נכבשת, נבזזת ונהרסת ע"י כוחות הלגיון הערבי.
חורף 1949,
חברי בית הערבה נאחזים בקרקע הגליל המערבי ומקימים את הקיבוצים:
"כברי" ו-"גשר הזיו".
סיפורו של בית הערבה התחיל כאשר בשנת 1939 משתקע בנקודה אייזק אייזיקוביץ, איש קיבוץ רמת רחל, ופתח בניסיונות שטיפת הקרקע מרמת המלח הגבוהה על מנת להכשירה לחקלאות. אולם רק כשנה וחצי מאוחר יותר הונחה אבן הפינה של היישוב, שבשיאו התגוררו בו כ-200 בני אדם – מבוגרים, ילדים וחברי פלמ"ח – ואנשיו נהגו להתאמן באזור השומם והמרוחק מעינו של הצבא הבריטי המפקח. נקודה רחוקה מעין המנדט הבריטי הפוקח.
עבדו אנשי הקיבוץ שנלחמו בחול, בחום ובבּרום בענפי המשק השונים: שדות עגבניות, מטע תמרים, רפת פרות, לול תרנגולות ואפילו בריכות דגים מלאות מים מתוקים שהוסטו מהירדן, שזרימתו הייתה חזקה בעידן שלפני הקמת המוביל הארצי. במקביל, תפעלו אנשי הקיבוץ את מפעל חברת האשלג הארצישראלית שכרתה מינרלים בבריכות הייבוש של ים המלח.
בין אם מפאת החשיבות הכלכלית, בין אם בשל שטחי האימון שהאזור מציע ואם מתוך רגש ציוני-חלוצי, בית הערבה היווה בשנות ה-40 אבן שואבת לצעירים שתרו אחר אתגרים והגשמה. החלוציות, ההגשמה וכיבוש הקרקע הניעו את האנשים.
מאז עלייתו לקרקע, צמח הקיבוץ וקיים חיי קהילה פוריים, עד שתוכנית החלוקה שהתקבלה באומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 קבעה שהשטח עליו הוקם מתעתד להיות בשטח המדינה הערבית. הבידוד של האזור, המבודד גם כך בשל התנאים הגאוגרפיים, התהדק עם התגברות תקיפות שיירות שהעבירו אספקה מירושלים. ככל שהזמן חלף לקראת הקמת המדינה בשנת 48', הסתמכו תושבי הקיבוץ על ייצור מקומי והפכו כמעט למשק אוטרקי.
אלא שבאמצע מאי, הנהגת המדינה בת השבוע לא הייתה מוכנה לקבל "גוש עציון שני" לאחר שקבוצת היישובים שבהרי ירושלים נפלה קרבן למצור ממושך במחיר 242 הרוגים.
ב-20 במאי 1948 ננטשה בפקודה בית הערבה, שכן לא הייתה אפשרות להחזיק במקום ולהגן על תושביה. הנשים והילדים פונו דרך האוויר והשאר הפליגו בים דרומה לסדום.
עד מלחמת ששת הימים היה נתון האזור תחת שליטה ירדנית ולאחר המלחמה נותרו רק הריסות מהקיבוץ הישן, כולל בית קברות המקומי שנחרב.
היישוב קם לתחייה בשנת 1980 עת הוקמה היאחזות נח"ל נושאת את שם הקיבוץ שהיה:
בית הערבה.
בספטמבר 1986 היאחזות הנח"ל אוזרחה ונולדה כקיבוץ של התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"מ).
קפיצת המדרגה האמיתית אירעה רק 15 שנים מאוחר יותר - בחורף 2001, אז הועתק היישוב לנקודת הקבע, חמישה קילומטרים מערבית לבית הערבה ההיסטורית, מעברו השני של כביש 90, היכן שאנו יושבים היום.
בשנים האחרונות זוכה בית הערבה לעדנה, עם עלייה מתמדת במספר התושבים.
אנו ממשיכי דרכם של המתיישבים הראשונים גם אם האופי היום הוא שונה.
